נסערת רצונות

נסערת רצונות היא נפשו של המשורר. ואת תיקונה היא מבקשת לא רק באישה… לתביעות חזקות יש אמת חזקה. ותשוקה חזקה, בוקעת. לאמת הזו יש צבע ויש בשר וברק עין וצעד נכון. כמו בריקוד. האהבה מוסווה, מוצצת את עצמה, היא רק ריקוד של אהבה.
ולכן בקרוב קלות התנופה של הביטויים ושל שמחה בלב תוחלף בצעדים קשים, נועזים.
בבדידות – סוד גבורתו של המשורר.
עתה נפרץ החדר. רוחות וזוועות הופכות את סדריו. המשורר נקלע אל עולמות תוהו. זרים. והוא מסתכל אז בברק עין לח בשמש נכספה ונחשקה. לא מושגת היא האהובה.
עתה נפרשו השירים ונתכנסו לתערוכה שאין מבקרים בה. אף בין אלה מעטים, מתי מספר הם המסתכלים התמים טובי הלב והטעם, רובם רעי נפש וחכמים להכעיס. הזמנים במציאות שטנית כזאת עלולים רק לדכא ולהכאיב, כזאת תלויים רק בין שמים וארץ, לבדם, השירים. הלוך ושוב יתהלך אז המשורר, לבדו, מאחורי חלונות פתוחים לרווחה
הם פתוחים לרווחה החלונות של המשורר
הרכוש של משורר הוא רב : סבל, עבודה קשה, התלבטויות
צריך שיהיה ברור, מרכז שאלותינו ברגע זה אינן צורות השירה
כי אם :
1. שאלת הקיום האינדיבידואלי של הגבר כמשורר.
2. חיפוש האינטנסיביות של התשוקה ושל הסבל ושל השאיפות הטהורות
וגם : שירה היא עבודת פרך של אהבה